לאחרונה הופיע על המדפים ספר מסקרן – "מרד המכונות" מאת יהוידע הכהן, בהוצאת מוסד הרב קוק. על גב הספר מופיעה הצהרה יומרנית משהו:
"המחשבה אינה תופסת מקום, אינה בעלת מסה או נפח". טוב, זו הנחה. יתכן שאדם מודע וחושב שוקל יותר מזומבי נטול תודעה.
אמר המחבר, שמעו פי המדבר, אין איתי חיילים לגבר, ולא בכוחי ארזים לשבר, ואם מצאתם בי מעל, על כל שעל, מחוט ועד שרוך נעל, אין בי מילים להצטדק, כאשר בספרי ידוקדק, והמורג יהודק, עד אין נבדק, ואנוכי עפר ואפר, כלימה וחפר, ואת נפשי בספר, ומעט אמרי שפר, אשר אתי, לעניות השגתי, וקוצר הבנתי, על לוחות לבי כתבתי, ועתה אגלה דעתי, וכל נבון לחש, יראה האם אמת או כחש, ביושר או בכזיב, להרע או להטיב.
תמיד רציתי להבין למה בדיוק מתכוונים אלו שטוענים שהאדם הוא בסך הכל מחשב לא-מאד-מפותח, והתודעה היא תופעת לוואי, הפרשה, תוצא, תוצר, נוזל גוף ערטילאי ובעיקר אשליה גדולה, צבעונית ומנופחת. הא ותו לא. חשבתי בנאיביות הפתטית המפורסמת שלי שהופשטטר יוכל לעזור בעניין הזה.
קרא עודמספרים שבארץ ספר כלשהי, בין הרים אין מספר, שוכנת ספריית ענק בתוך מגדל עצום. במגדל קיימות קומות רבות מאד, בכל קומה יש אולם רחב ידיים שמכיל כמות אדירה של ספרים. כל אולם שנחקר אי פעם, ללא יוצא מן הכלל, מחזיק על גבו עוד אולם והוא בעצמו עומד על אולם שרובץ תחתיו.
קרא עוד