ישנם דברים רבים שקשה להוכיח. למשל, לא ניתן להוכיח שהשמש תזרח מחר במזרח ולא במערב – זאת כמובן הנחה שמבוססת על תצפיות רבות מאד, אך היא אינה וודאית. ועם זאת יש מספר לא מבוטל של דברים שניתן להוכיח שהם לא אפשריים, משום שאם נניח שהם אפשריים נתקל בסתירה.
ההוכחה הזאת על דרך השלילה היא אולי השיטה הכי טובה להסיק מסקנות, הדרך הכי בטוחה לגלות דברים חדשים.
אלא שבעידן הפוסטמודרני גם המעט הזה נחסך מעמנו, גם המינימום הזה נחמס מידינו.
בעולם החדש גם סתירות ניתנות להכלה במסגרת הסובלנות המדומה. אם בתחילת הדרך נטען שאמת היא דבר יחסי, סובייקטיבי ומשתנה, ובהמשך הדרך הובהר שהאמת לא קיימת וגם השקר לא משום שהכל הולך באותה המידה, הרי שבסוף הדרך התברר לפוסטמודרניסטים שהאמת והשקר, הדבר והיפוכו, הדבר וביטולו, השטר ושוברו רשאים להתקיים במקביל. אם אין אמת אז גם אין שקר, ואם אין אמת ושקר אין עוד סתירות.
ביום השיבוש האחרון פגשתי אדם לא מוכר בסופר, עמדנו זה לצד זה בתור שהשתרך ממקררי החלב ועד הקופה, וכך גיליתי שאין כמו תור אינסופי לחשיפת הסתירות שעומדות בבסיס הפרוגרסיביות העדכנית, ולגיבוש ההבנה שהפוסטמודרניסטים דווקא מחבבים סתירות.
האיש סיפר לי בחיוך שהוא משתתף בהפגנות.
אמרתי לו מיד שהוא לא דמוקרט, מפני שהוא לא מוכן להכיר בתוצאות הבחירות. "חופש ההפגנה הוא נשמת אפה של הדמוקרטיה", מחה בזעם קדוש.
"אם כך, מדוע אתם נלחמים נגד הדמוקרטיה?" בררתי בעדינות.
"אנחנו מגנים על הדמוקרטיה!" קבע בלהט.
"מפני מי אתם מגנים על הדמוקרטיה?"
"מפני ההמונים החשוכים שהשתלטו עליה!" אגרופו נקמץ.
"כלומר, להמונים חשוכים אין זכות הצבעה?" נבהלתי.
"בדמוקרטיה ליברלית צריך לאזן את החשוכים... תאר לך ששני זאבים וכבשה מצביעים באופן דמוקרטי על התפריט לארוחת הערב... ברור לך שהכבשה תהפוך לאומצה באופן דמוקרטי למהדרין!"
"אתה אומר שכאשר "הדמוקרטיה" סותרת את "הליברלית" אתה מעדיף את השנייה ומוותר על הראשונה, נכון? כלומר, אתה חושש מעריצות הרוב החשוך, ולכן אתה מעדיף את עריצות המיעוט הליברלי?"
"כן... כלומר, לא..."
"תבין, כשאתה מבטל את "הדמוקרטית" בשביל "הליברלית" אתם מפסיד את שתיהם, משום שאחת הזכויות הליברליות הבסיסיות היא הזכות לבחור, הזכות של העם לקבוע מי ייצג אותו ובאיזה אופן. כשאתה מעביר את השלטון לקומץ עריצים ליברלים, אתה מחסל גם את הדמוקרטיה וגם את הליברליזם שכה יקר לליבך".
"אתה לא מבין!" הוא ממש כעס, שרירי הפנים שלו התכווצו סביב לשפתיו המקציפות, "מיעוט ליברלי הוא לא עריץ, כי אם הוא היה עריץ הוא לא היה ליברלי!"
"כלומר, אם הבנתי אותך נכון, בהגדרה כל מה שאתם תעשו הוא דמוקרטי כי אתם ליברלים, וכל מה שאנחנו נעשה הוא לא דמוקרטי כי אנחנו חשוכים. אבל מי קובע מי חשוך ומי מואר?"
"מי קובע? ברור שהנאורים יקבעו מי נאור ומי לא, אני לא מעלה על דעתי שאתה רוצה שהחשוכים יעשו את זה?"
"כלומר, אתם נאורים מפני שאנחנו חשוכים ואנחנו חשוכים מפני שאתם נאורים... הבנתי נכון?"
"יש בזה משהו..." כנראה נמאס לו להתווכח על הזוטות השוליות האלו, כי הוא חתך פתאום: אתם משנים את כללי המשחק תוך כדי משחק, זה לא סביר!
"זו טענה מגוחכת, במשחק שחמט, למשל, משנים את הכללים לפני המשחק ולא במהלכו כי המשחק מתנהל לפי הכללים, אבל כאשר שינוי הכללים ועדכון ההגדרות הוא עצם המשחק, אז מוכרחים לשנות את כללי המשחק דווקא בתוך המשחק ואסור לשנות אותם מחוץ למשחק. מלבד זאת, אתה שוכח מי הראשון ששינה בשנות השמונים והתשעים את כללי המשחק, וגם שבר את כלי המשחק..."
"שוב אתה משווה את הנאורים לחשוכים, אבל זה כל הענין, הם נאורים ולכן מותר להם!"
"הבנתי... עוד שאלה, מה כל כך אכפת לכם שעילת הסבירות תקוצץ, הרי לא חסרות מילים בשפה העברית, אם ברק המציא את "עילת הסבירות" אז חיות תמציא את "עילת לא־בא־לי", איפה בדיוק הבעיה?"
נראה שנמאסתי עליו, כי הוא הוציא זמבורה והחל לזמברר.
"חשבתי שאתם סובלניים!" הטחתי.
"אנחנו ליברלים ולכן אנחנו סובלניים בהגדרה, זה לא משנה מה נעשה!" הוא הצליח איכשהו להגיד תוך כדי תקיעת זמבורה אימתנית.
"אחד ממאפייני היסוד של הנאורות הוא הסובלנות, אז מדוע אתם לא סובלניים כלפי החשוכים?" התעקשתי.
"אנחנו לא יכולים להיות סובלניים כלפי מי שמאיים על הסובלנות, אנחנו סובלניים רק כלפי מי שתומך בסובלנות".
"כלומר, אתם סובלניים רק כלפי מי שיש לכם סבלנות אליו!"
הוא הפריד את שפתיו מהזמבורה כדי לאסוף אוויר, ואני המשכתי ללחוץ, "מה דעתך על – "עילת לא מתחשק לי", "עילת אתם חשוכים לי", "עילת כל העילות שלא ניתן לצמצם", "עילת כל העילות שלא ניתן לפרסם", "עילת אני מיעוט שאיבד את השלטון ומתקשה להשלים עם זה", "עילת אני נאור, אני בן אור, אני מאור אינטלקטואלי, אני אשכנזי, אני נכון, אני טייס, אני טייקון, אני ואפסי עוד?"
רעש עצום בקע מהזמבורה ואיים על עור התוף שלי, ואז סוף סוף הבנתי. בעולם פוסטמודרני אין מקום לדיון, יש שפע של מקום למגפונים וזמבורות. אין טעם להוכיח דבר מה, כי אי אפשר, הכל אמת ולכן הכל שקר. הכוחנות היא הדרך החדשה-ישנה לנצח בוויכוח.
הערות
