ביקורת מאת המלומד אריאל קלגסבלד

הפרק הראשון של ספרך פותח בסיפור "רוברט 99", שהוא ממש גאוני לדעתי. מתחילה סברתי שעלה בידך להוכיח שמבחן טיורינג הינו בלתי אפשרי, וזה הישג פילוסופי שאינו מבוטל כלל וכלל. אך במחשבה חוזרת אני מטיל ספק במסקנתי. בעצם הטענה שלך מתבססת על כך שלמחשבים אין תודעה [ולכן קל מאוד להכשילם במבחן טיורינג], אך הפיסיקליסט עשוי לטעון שתודעה היא תוצאה מוכרחת של המוח, אם הוא רק מורכב מספיק, ואם כן גם למחשבים תתכן תודעה. אולי למחשבים שלנו עדיין אין תודעה, אך אם הם יתקדמו ויסתבכו עוד אזי אין מניעה להניח [לדעת הפיסיקליסט] שתודעה תופיע. אמנם מסתבר שעדיין אפשר יהיה להכשילם במבחן טיורינג, משום שאין להניח שתודעתם תהיה זהה לשלנו, ואין דרך ללמד אותם שהמילה "תודעה" מציינת את מה שהם חווים, אך מכל מקום ההוכחה כבר לכאורה אינה הרמטית.

בהמשך (בחלק ה"רציני" יותר של הפרק) אתה מתמודד עם הטענה הפיזיקליסטית, שמתאם (בין מוח לנפש) פירושו זהות. אבל לא זו הטענה שלהם, עד כמה שהבנתי. הם אינם טוענים שהתאמה פירושה בהכרח זהות, אלא רק שייתכן שזה המצב. ומכאן, שיותר פשוט להניח שזה אכן המצב, משום שהנחה זו חוסכת לנו להניח קיומה של נפש עצמאית, קיום עצמאי מחומר, חוקי טבע נוספים על חוקי הפיזיקה וכו'. כלומר, טענתם מתבססת על התער של אוקהאם, או משהו דומה. ואם כן, לא מספיק להוכיח שהתאמה אינה בהכרח זהות, אלא עליך להוכיח שטענתם היא בלתי אפשרית [או לחילופין שהנחתך פשוטה יותר משלהם]. ובכל דבריך לא מצאתי לענ"ד שום הוכחה שכזו. ומסתבר שאתה מתייחס לכך בהמשך הספר.

"המחשבה אינה תופסת מקום, אינה בעלת מסה או נפח" וכו'. טוב, זו הנחה. יתכן שאדם מודע וחושב שוקל יותר מזומבי נטול תודעה. באמת שאינני יודע. אבל גם אם לא (שכך אמנם מסתבר), הרי הם לא טוענים שמחשבה הינה עצם פיזיקלי, אלא שהיא תיאור של מערכת פיזיקלית. ספר מודפס אינו שוקל יותר מאשר ספר שהדיו על דפיו נשפך בחוסר סדר, אבל אפשר לייחס חשיבות פילוסופית לספר המודפס (בעיקר אם הוא ספר על פילוסופיה). מחשבה (לטענתם) היא תיאור של אופן מסוים של פעולת המוח.

אתה אומר שאין שום דרך למדוד את תחושותיו של אדם אחר. אבל זו רק הנחה לא מוכחת. אולי אפשר, על ידי מדידה מאוד מדויקת של מצב החלקיקים במוח, לדעת בדיוק עד כמה תחושת הסלידה שבו חזקה. אמנם מדידה שכזו אינה באפשרות הטכנולוגיה שלנו, אבל אולי היא אפשרית באופן עקרוני. נדמה לי שניסוי שכזה נערך פעם בחתולים. לקחו חתול בחדר חשוך, הצמידו לו כמה אלקטרודות לראש, והדליקו בפתאומיות את האור. הופיעו כמה סיגנלים במוח, שחלקם קבועים, אבל אחד התחיל לרדת בעוצמתו מיד לאחר שנוצר. שינויים בעוצמת האור וצבעו שכנעו את החוקרים שהסיגנלים הקבועים משקפים את העוצמה והצבע, ומסתבר שהסגנל הדועך מתאים לתחושת ההפתעה של החתול. אם זה נכון, אפשר למדוד עד כמה הוא מופתע. על כל פנים, ההנחה שלך (שמדידה שכזו אינה אפשרית באופן עקרוני) היא רק הנחה, וגם אם היא קוסמת לאזנינו, היא אינה חזקה מספיק כדי להמציא "חומר" חדש, חוקים חדשים וכו'.

בעצם הטענה שלך היא God of the gaps - המדע המודרני אינו מסוגל להסביר הכל, וגם לא למדוד הכל, אז בוא נמציא ישות אחרת שתפקידה הוא למלא את החלל במדידות ובהסברים שלנו. טענות שכאלו אינן באופנה היום, משום שהניסיון הוכיח שפערים בידע ובמדידות נוטים להתמלא עם הזמן. אתה חוזר וטוען שהפערים שאתה מצביע עליהם אינם ניתנים לגישור אפילו באופן עקרוני, אך לצערי לא מצאתי לטענה זו הוכחה בטקסט (ואולי יש משהו בהמשך הספר).

בפסקה "נסיגה אינסופית" אתה מערבב לכאורה שני נושאים - תחושת ה"אני", שהיא אכן טעונה הסבר, והעובדה שה"אני" יכול לצפות בעצמו, דבר המוביל ללולאה אינסופית, שאכן מוסברת בפשטות בדימוי של מצלמה שמצלמת את עצמה וכד'. אם אמנם הופשטטר ניסה להסביר את תחושת ה"אני", הוא נכשל, אבל כיוון שלא קראתי את ספרו אז אינני יודע מה הוא ניסה לטעון. עכ"פ זה נראה שאתה דוחה את הסברו בטענה שהוא לא מסביר משהו אחר.

בפסקה "לא במוח" אתה תוהה מדוע אין קשר בין מבנה המוח לתודעה, ולא ברור לי איזה קשר אתה רוצה לראות. שאונה תהיה בצורה של רצון? שנוירון יהיה בצבע של תחושה? וסתם כך אתה תוקע משפט שירגיז הרבה פיזיקליסטים - שהתודעה היא המשימה העיקרית של המוח. למעשה, הרבה מהם טוענים שהמשימה העיקרית היא עיבוד נתונים, שליטה בגוף וכו', והתודעה היא משהו חסר תועלת לחלוטין, וחסר חשיבות, שהתפתח בדרך אגב במהלך האבולוציה. יש כמה וכמה דוגמאות לדברים שהתפתחו כבדרך אגב. אוכל למצוא לך דוגמאות אם תרצה. אתה אולי סובר שהתודעה היא הדבר היקר ביותר ביקום, ואין שני לה, ואולי גם אני סובר כמוך, אבל קשה לשכנע מי שאינו סובר כך. 

הדוגמא של סופת חול היא בכיוון הנכון - אולי אין לה תודעה, אבל זה רק כי היא אינה מסובכת מספיק. המוח מסובך ממנה לאין שיעור. אם הסופה תהיה מורכבת הרבה יותר, ייתכן שיהיו לה כמה תוצאות לואי בלתי צפויות.... לך תוכיח שזה לא ייתכן. מי שמניח שהתודעה היא פיזיקלית, ותוצאת לואי של מבנה המוח, לא יתרגש מדוגמאות של סופות. בהמשך אתה שוב מסתמך על חוסר הידע שלנו, בלי להבחין בין חוסר ידע זמני, שאולי יתמלא בעתיד, לבין חוסר ידע מהותי, שלא יכול להתמלאות (לפחות, אינך מוכיח שחוסר הידע הזה הוא מהותי). 

מה תעשה אם בעתיד יסתבר שזרם חשמלי במקום מסוים במוח מתאים לתחושת געגוע, ועוצמתו פרופורציונית לעוצמת הגעגוע, וזרם במקום אחר מתאים לרחמים וכו' - האם אז תודה שיש קשר בין מבנה המוח לתפקודו? ואם בעתיד יסתבר שיש הבדל בין מוח מודע לעצמו למוח שאיננו כזה? כרגע איננו יודעים היכן לחפש, כי איננו יכולים לבטא את המודעות במונחים חשמליים וכימיים, אבל אם בעתיד תמצא התאמה שכזו (שתאפשר לפיסיקליסטים לטעון שהתאמה היא זהות), האם תחזור בך? אינך מוכיח שחוסר הידע הזה הוא מהותי.

"תהליך דומה" - קראתי שוב, ועדיין אינני מבין את טענתך. הרי הפיזיקליסט מודה שמבנה המוח מסובך מאוד, ואנו רחוקים מאוד מלדעת את אופן פעולתו המדויק. לכן, אין תימה שקלט דומה מאוד (ואולי אפילו זהה) יתן פלט שונה מאוד. מקור השוני הוא במוח. אני יכול בקלות לכתוב תוכנית מחשב, שתגיב לקלט "דרכת על רגלי" בשתי צורות שונות - או "סלחתי" או "נוקם ונוטר". השוני הוא בערך של משתנה פנימי ("מצב הרוח"), אשר ערכו תלוי בקלט קודם ("מזג האויר היום" "מה אמרה לי אשתי לפני חודש" "הבת שלי הביאה ציון טוב שלשום" "אני עייף" "גורם אקראי מסוים") ואשר יהיה לך קשה לנחש. אח"כ אתה עובר לנושא אחר (לענ"ד), שהוא, שהפלט אינו רק התנהגות מסוימת אלא תחושה מסוימת, ושוב, הפיזיקליסט לא יתרגש, משום שלדעתו אין הבדל מהותי בין השניים. חוויה היא תיאור מסוים של התנהגות המוח. [לדעתי,זו עצם הבעיה בטענה הפיסיקליסטית. האמת היא ש'תיאורים' קיימים רק בתודעה, ולכן הטענה שהתודעה היא תיאור מסוים של פעולת המוח רחוקה מלהספיק. ואולי זו כוונתך בפסקא זו].

"ספר חתום" - כאן אתה מבדיל בין "המציאות כמות שהיא", דהיינו הכמותית, לבין "המציאות כמות שהיא נתפסת", דהיינו האיכותית. אבל צריך לציין, שהפרדה זו נמצאת גם בשאר החושים. למשל, האוזן שומעת גלי קול, ש"באמת" יש להם רק תדר ועוצמה (ופאזה), והפלט שלה הוא טון ועוצמה. בהצגה שטחית טוענים שטון הצליל מקביל לתדירות הגל, עוצמת הצליל מקבילה לעוצמת הגל וכו'. אבל זה לא מדויק לגמרי. למשל, הגברת עוצמת הגל (בלא שינוי התדר) נשמע לנו כעליה בטון הצליל (בעוצמות גבוהות). כלומר, האוזן מבצעת עיבוד נתונים כלשהו, שמתרגם את המידע מצורתו המקורית לצורה אחרת, שבה הוא מבוטא במונחים שונים לגמרי, שהקשר שלהם למונחים המקוריים אינו 1:1 (והמצב מסובך יותר בעין, שבה הקשר בין צבע לבין אורך גל אינו פשוט כלל, חוץ מאשר בגלים מונוכרומטיים). אמנם, אנו יודעים היום הרבה על מבנה האוזן והעין, ויכולים לומר הרבה על אופן ה"תרגום" הזה. אין דבר שימנע מאיתנו להניח שהמוח מקבל קלט של זרמים חשמליים וכו', ו"מתרגם" אותם לתחושות וכו'. אנו רחוקים מאוד מלהבין את אופן ה"תרגום" הזה, אך בכל דבריך אין הוכחה שהדבר אינו אפשרי. טענתך היחידה היא שהידע של ימינו הוא מאוד בלתי מספק במובן זה. זה נכון, אך לא זה מה שירתיע פיסיקליסטים, ויכריח אותם להניח קיום נפש עצמאית.

לגבי חוסר ההתנגדות שלהם לכיבוי מחשבים, אני מבין את הענין להיפך (א"כ זו רק הבנה שלי, ולא משהו ששמעתי מהם). אתה שואל למה לדעתם אין זה פשע לכבות מחשב. אני חושב שלדעתם גם אין זה פשע לכבות אדם. אדם הוא רק מכונה, ואם הוא מפריע לך, תכבה אותו. אין בזה משהו לא-מוסרי. רק שהחברה צריכה להגן על עצמה, ולכן סוגים מסוימים של רצח הם לא חוקיים. ובאמת רצח שמותר בחוק, כגון הפלות או המתת חסד, אינו לא-מוסרי.ואם תשאל אותם, הם יגידו את מה ששמת בפיהם, שאין לנו דרך להעריך מתי מוח או מחשב הוא מסובך מספיק כדי לייצר תודעה. אך מסקנתם תהיה הפוכה משלך. אתה מניח שבגלל שאין לנו דרך להסיק זאת, עלינו לחשוש לכל מחשבון שמא הוא מודע לעצמו, אך מסקנתם היא שכל עוד לא הוכח שיש להם תודעה, אין עלינו לחשוש לכך. וזו גם הסיבה שאין להם בעיה לרצוח אנשים בתרדמת או "צמחים", רק משום שלא ברור לנו שהם מודעים.

כידוע, המסכים הגדול ביותר לרמב"ם הוא הראב"ד, משום שהוא מסכים לכל מה שלא השיג עליו.... טוב, אולי זה לא נכון לגבי הראב"ד, אבל זה נכון לגבי. סה"כ החומר מצויין ביותר. כמדומני שזה הספר האיכותי ביותר (לפחות בעברית) שנכתב בזמננו בנושא.