מכיוון שאין שום קריטריון בחירה בעולם פלוראליסטי (–שטוען לריבוי אמיתות), והטעות בלתי אפשרית בו, אין שום ספק אפשרי בקשר לטוב והתכלית שבה אנו בוחרים. אנו רואים שקיים קשר הדוק בין השרירותיות והכוחנות המלוות בהכרח את הפלוראליזם, לבין הוודאות האוטומטית באמיתות... דוגמטיות שהיא ודאות אוטומטית ביחס לאמת אחת, ופלוראליזם של אמיתות, קשורים לוגית זה לזו. וכן גם להפך – ספק הוא אפשרי רק כאשר קיימת אמת אחת, אובייקטיבית, נפרדת מהחלטת האדם ומרצונותיו האקטואליים. נפרדת מתועלתו ומן האינטרס האנושי, כי רק אז אפשר להטיל ספק אם אכן קלענו אל האמת היחידה הזו... רק יחידות האמת ונפרדותה מן החומר ומן הידיעה האנושית, מתיישבות עם קיום הספק... ואילו ריבוי האמיתות, הפלוראליזם של האמת, ואי־נפרדותה מן החומר, גוררים את הדוגמטיות, את אי אפשרות הספק... קיומה של אמת וקריטריון נפרד מן החומר ומן הידיעה הם החומה הפילוסופית כנגד צידוקה של העריצות, של השרירותיות, של הכוחנות, ואילו הפלוראליזם והאקטואליזם הם בסיס אפשרי עבורו.
אנו נוטים לחשוב להפך, משום שבהיסטוריה יש דוגמאות רבות הפוכות, כמו האינקוויזיציה אשר הפיצה בעריצות אמת יחידית כזו, וכן כל מיני משיחים, מלנין וסטלין ועד היטלר ופול פוט שגילו את האמת והשליטו אותה אחר כך בדם ואש ופחד וייסורים ועשרות מיליוני רציחות. אנו נוטים לחשוב שקיים קשר הדוק בין מי שמאמין באמת יחידית לבין הפנאטיקן, המשיח שהאמת בשמאלו וחרבו בימינו... אך למעשה כל אלו הם קשרים מקריים, לא מהותיים, והם מטעים ומסוכנים אם מתייחסים אליהם אחרת. הפלוראליסט יכול להיות סובלן – "אם בא לו" להיות סובלן. אך אין הסובלנות מחייבת אותו כלל. כי מכיוון שגם האמת שבידו אמת מוחלטת היא, אין שום טעם שיסבול את האמת של זולתו ויניח לה להתקיים ולהגביל כלשהו את צעדיו. ומכיוון ששרירותיות האמת היא אחד מעקרונותיו, ושרירותיות היא כוח, הרי שהכוח ככזה שבוחר את האמת הוא גם אחד מעקרונותיו. וכך יש לו צידוק פילוסופי להפעלת כוח להשלטת האמת.
טקסט לדוגמא