מגילת הֶסְתֵּר - מרד המכונות

איך יודעים שכל המקרים שמתוארים במגילת אסתר אינם סתם התרחשויות אקראיות?

משתה 180 יום פרוע, ועוד אירוע צנוע לקינוח בן שבעה ימים לכל הנמצאים בשושן עד לאבדן עשתונות – מקרה? ושתי מסרבת למלא צו מלכותי – מקרה? הוצאה להורג – מקרה? בחירת מלכה חדשה בדרך מופרכת – מקרה? אסתר הירקרוקת מוכתרת כמלכה חליפית – מקרה? המן, מהגר זר שאינו ממוצא פרסי, עולה לגדולה – מקרה? בגתן ותרש מטכסים עצה להרוג את אחשוורוש – מקרה? מרדכי חושף את כוונותיהם – מקרה? המן נקלע לחצר כדי לבקש צו מלכותי להרוג את מרדכי, בדיוק כששנת המלך נודדת וקוראים לפניו מספר הזיכרונות – מקרה? המן מוביל את מרדכי על הסוס מושפל וחפוי ראש – מקרה? אסתר נושאת חן בעיני המלך והוא מקבל את דבריה – מקרה? המן נתלה על אותו העץ שהכשיר למרדכי – מקרה? בית המן וטבעת המלך ניתנים למרדכי – מקרה? היהודים משמידים את שונאיהם – מקרה? מרדכי, מהגר זר שאינו ממוצא פרסי, ממונה למשנה למלך – מקרה?

לפנינו סדרה חלקית אך ארוכה מספיק של מקרים בסבירות נמוכה מאד. כאשר הצירוף של כלל המקרים הינו חריג בהגזמה. אם, לצורך העניין, כל מקרה בפני עצמו עשוי להתרחש אחת למאה אלף מקרים, אזי צירוף של שני מקרים יתרחש אחת לעשרה מיליארד מקרים (100,000 × 100,000 = 10,000,000,000), וכך הלאה, כל התקבצות של מקרה חריג נוסף מכפילה את המוזרות לגבהים אדירים.

אלא שגם פגיעת ברק בנקודה ספציפית, או רצף של פגיעות בנקודות שונות ומסוימות, תתרחש בהסתברות נמוכה מאד, ובכל זאת התופעה הזו מתגשמת בכל פעם שהעננים פורקים ברקים. כיצד נבחין בין אקראיות לבין אירוע שמאחוריו יד מכוונת?

עם לק

מדוע למחות את עמלק? האם לעמלק אין תפקיד כלשהו בעולם? האין השמדת זכרו של עמלק עלולה לפגוע בהשגת התכלית המסוימת של העם הזה? ואם אין לעמלק כל משימה למלא, מדוע היה צורך להביא לעולם את העם המיותר הזה?

רצ"ה מלובלין (רסיסי לילה יח) מבאר, שעמלק מייצג את תפיסת המקריות והסתמיות[1]. עמלק בעצמו מתקיים כאילו אינו אלא מקרה, (כלומר הוא מסודר כך שיראה כמו מקרה). אין לו שום תפקיד בעולם מלבד להטעות ולקרר על ידי תפיסת העולם על דרך המקריות.

ואכן עמלק מתואר בדברי חכמים [2], כ"עם־לק", דהיינו, כטפיל או כאוכל נבלות משוטט. מקורות היסטוריים שונים, מתארים את עמלק כעם נודד שלא עוסק בחקלאות, בייצור או בהתיישבות, אלא ניזון מבזיזת כפרים ושיירות.

עמלק נטפל לנחשלים, לחולים, לזקנים ולבעלי מומים ("ויזנב בך כל הנחשלים אחריך"). כלומר, עמלק חי ומתקיים באופן מקרי ללא תכנון וסדר, אלא כמו טורף או אוכל פגרים, שגורלו תלוי בגורלו המר של טרפו. עמלק, כמו חיית טרף המריחה את הדם הניגר של טרפה, מתמחה בזיהוי נקודות תורפה מזדמנות ובניצול חולשת היריב לצורך הכרעתו ("בדרך, בצאתכם ממצרים... ואתה עייף ויגע").

מעניין לציין, שהנאצים, שנתפסו על ידי רבים מבני דורם כעמלקים [3], אימצו את המקריות כתורת מוסר. הם סברו שעם שמתפתח אבולוציונית טוב יותר, כלומר, עם שמשתכלל, מתרבה ומתבסס באופן מקרי, הוא העם שראוי להתקיים ועליו מוטלת המשימה להכחיד את העמים החלשים שמהווים איום על הגנים האנושיים ומשאבי הטבע. הנאצים שאפו גם להשביח את גזעם על ידי השמדת הנכים והחולים מקרב בני עמם שלהם. המוסר בעצמו, לשיטת הנאצים, הוא שרירותי ואקראי, ותפקידו לקדם מטרות ואינטרסים. המוסר שיתבסס, יהיה זה שבמקרה ישרת באופן המועיל ביותר את העם המקרי שיפתח אותו.

החיוב למחות את זכר עמלק, לכן, הוא פשוט לנהוג בו כמו שהוא היה מצפה שננהג בו, כלומר, עלינו לוודא שהמקריות, כפי שעמלק מבין אותה, תשמיד את זכרו של אותו עם מקרי. בעיניו של עמלק, לא יכול להיות יותר מוצדק מגורל זה, שהרי המקריות היא הצדק העמלקי עצמו. ובנוסף, לדברי רצ"ה מלובלין, לכל אומה יש תפקיד כלשהו בעולם, ככל שהיא מנווטת את כוחותיה בדרכים חיוביות, אבל לא כך אומה שתופסת את עצמה ואת העולם כולו כמקרה ותו לא, לאומה כזו לא יכולים להיות צדדים חיוביים, שכן היא שוללת מעצמה ומהעולם כל משמעות ערכית, ולכן עליה להימחות לגמרי. וזהו גם תפקידה ההיסטורי, להימחות ולהוריד לשאול יחד איתה את התפיסה המעוותת שלה.

רצ"ה מלובלין מוסיף, שעל עם ישראל להביא לעולם את התפיסה ההפוכה בדיוק, שגם גורל שנראה אקראי וסתמי הינו מכוון ומדויק. ולכן יום פורים שנבחר על ידי הפור (=הגורל) שהטיל המן, כדי להראות את כוחו של המקרה, מתהפך ומגלה שבעומקו הוא מסודר ומכוון מה'. ולכן גם ביום הכיפורים מטילים גורל על השעירים כדי לברר עניין זה [4].

מקריות או תכנון מקדים?

העולם בו אנו חיים מציג מורכבות יוצאת דופן. תא אחד זעיר של עלה כלשהו מורכב יותר מהמכונות המשוכללות ביותר שיוצרו על ידי האדם. כדי להתמודד עם תופעה זו, הועלו תיאוריות שונות שמתארות תהליכים ממושכים מ"המרק הקדום" ועד העולם המשגשג שלנו. אך התיאוריות כולן לא מעיבות כהוא זה על השאלה, שכן הן בסך הכל מסיטות את הקושי למקום אחר, כעת, במקום לשאול איך נוצרו חיים מורכבים, נשאל כיצד נוצרו מערכות או מנגנונים שמאפשרים תהליך מתוחכם מספיק כדי לייצר מורכבות.

כדי שייווצרו חיים מורכבים באופן מקרי, נחוצים תהליכים מדויקים ומתוזמנים, שמנוהלים בקפידה על ידי חוקי הטבע שעשו יד אחת כדי להתאים את עצמם בדיוק בלתי מתקבל על הדעת להיווצרות חיים. לדברי מייקל טרנר – "הדבר שקול ליריית חץ מקצה היקום אל מטרה בקוטר של סיכה שמוצבת בקצה הנגדי של היקום".

האם ניתן לטעון שמדובר במקרה? – זוהי תשובה תמוהה משום שכאמור מדובר בתופעה חריגה בכל קנה מידה, ולכן היא שקולה לניסיון לטעון שכל העצמים והתפוחים נופלים תמיד כלפי הארץ בשל צירוף מקרים יוצא דופן, ולא בגלל כוח המשיכה. ברור שהסבר כזה ידחה על הסף.

הדרך היחידה להגן על התשובה הזו היא כך: נניח שביקום הקדום נערכה הגרלה נרחבת על חוקי טבע שונים, בהגרלה התקיימו כמות אדירה של אפשרויות, ולכן כל תוצאה באותה הגרלה דמיונית תהיה חריגה מאד, אך מכיוון שחייבת להיבחר תוצאה כלשהי, ברור שאין לנו טענות על כל תוצאה שמורגלת באקראי, שהרי החריגות המופלגת של התוצאות השונות זהה. ואם כך, ניתן לכאורה לומר, שחוקי הטבע המדויקים שמתקיימים ביקום שלנו, אינם בלתי מתקבלים על הדעת, משום שכל סט של חוקי טבע אחרים שהיו מתקבלים היו מוזרים, שהרי כל תוצאה "בהגרלת החוקים הגדולה" הינה חריגה מאד.

אלא שיש לטענה הזו שתי מכשלות עקרוניות:

סיבתיות סמויה או משתנים חבויים

הראשונה היא, שהמציאות המוכרת כלל אינה מכילה אקראיות אמיתית, כאשר אנו מטילים קובייה, לא מתרחש שום אירוע לא טבעי שבו הקובייה באמת חופשית להתגלגל כרצונה, ולכן החישוב ההסתברותי לא נובע מאקראיות אמיתית אלא מנקודת המבט חסרת הידע שלנו.

לכן גם "הגרלת החוקים הקוסמית" הדמיונית לא נובעת מאקראיות אמיתית, אלא רק מהווה תיאור של חוסר הידע שלנו, ובשל כך כאשר מדובר על המבנה המתוחכם של העולם, אין שום תועלת בסיפור על מקריות שהתממשה בדרך מזל, שכן אין מקרה ואין מזל, אלא הכל צפוי ונתון מראש במערכת, ענקית ומגוונת ככל שתהיה. איך שלא נהפוך את זה, המנגנון יתברר כמדויק ויוצא דופן בהסתברות בלתי אפשרית.

מצד שני, אם אכן קיימת בטבע אקראיות אמיתית, כמו שנטען לעתים על ידי אנשי מכניקת הקוונטים [5], כי אז הטבע אינו יכול להיות עוד תוצא הכרחי מקובע שדומה איכשהו למערכת לוגית, כי מערכת לוגית לא מייצרת אקראיות בשום אופן. טבע אקראי של ממש יכול לנבוע רק מרצון אלו-הי שאינו מוכתב ואינו מובנה מראש. כלומר, יש רק תחליף אחד מוכר לדבר בלי סיבה או הכרח, דבר זה נקרא רצון. שהרי איננו מכירים שום דבר אחר שפועל כך.

האקרים, אסטרולוגים וברנשים אחרים

המכשלה השנייה, היא, כמו שראינו כאן, כאשר אנו בוחנים זכִיות אקראיות של זוכים שונים בהגרלת לוטו, אם אנו מוצאים הסבר חילופי כלשהו לזכייתם של זוכים שונים בהגרלה, כגון זה שכולם מתמחים בפריצה למערכות מחשבים, או חברים בארגון כוחני איזשהו, היינו סוברים שחוסר הסבירות הקיצוני שברצף זכיות של הברנשים הנ"ל, מוביל בבטחה אל המסקנה שלא יד המקרה במעל אלא כוחם ועוצם זרועם עשו את החיל הזה. זאת למרות שכל רצף של זכיות אחר גם הוא היה חריג באותה המידה.

בהזדמנות הקודמת עמדנו על כך שהטעם לכך הוא, שההסתברות לאפשרויות האחרות גבוהה יותר, ולכן אנו מעדיפים אותה על פני האקראיות. אלא שביאור זו אינה ממצה שכן עדיין לא ברור מדוע כאשר אין הסבר חילופי אנו משלימים בשלווה עם הסבירות הנמוכה של רצף סתמי כלשהו, ובכל זאת ברגע שיש הסבר חילופי טוב יותר אנו מאמצים אותו בדבקות כזו עד שכבר איננו שוקלים כל אפשרות אחרת.

כמו כן נראה שגם כשאין לנו דרך להעריך את מידת ההסתברות של ה"יד המכוונת", כמו במקרה של קוסם שחוזה מראש את הזכייה, ואין לנו כל אומדן מה מידת הסבירות של הטענה שהוא אכן ניחן בכוחות על, בכל זאת היינו מסיקים שאם הסיכוי למקריות הוא בלתי מתקבל על הדעת בכל קנה מידה, אזי המכשף אכן יודע דבר או שניים על העתיד[6]. [זאת בתנאי שהאפשרות הבלתי טבעית אינה נתפסת בעינינו כטירוף חסר שחר, ולאחר שווידאנו שאין היתכנות שקיימות בידיו שיטות, לאו דווקא מטפיזיות, להטות את התוצאות].

כלומר, אנחנו נקבל הסבר בלתי מוכר אחר לתוצאות חריגות גם כשאין לנו דרך למדוד את סבירותו, ונעריך אותו מחדש על רקע החריגות של האקראיות, ובלבד שההסבר האחר ראוי להיחשב להסבר. הדבר דומה לאופן שבו הסיקו הכל, הרבה לפני ניוטון וגם אחריו, שקיים טבע כלשהו שגורם לנפילת עצמים מטה, בשל מספר רב מאד של אירועי נפילת תפוזים, אבק וברד כלפי מטה, למרות שכלל לא ניתן היה להעריך את מידת הסבירות של המסקנה הזו, וגם טרם שנבנתה תיאוריה מדוקדקת ומדודה סביב הכוח הזה. אף אדם סביר לא העלה על דעתו שמדובר סתם ברצף אקראי של מקרים ממוזלים.

נראה שההסבר הוא כך, כמו שכבר נאמר, כאשר מתקבלות רצף של זכיות אקראיות, בעלות שיעור הסתברות נמוך לאין שיעור, אין צורך להיכנס לפאניקה שכן התוצאה הזו אינה חריגה, משום שהיא נובעת בטבעיות מהעובדה שכל זכייה אחרת גם היא היתה חריגה באותה מידה, ולכן היא איננה תוצאה של "אחת למיליארד" אלא של אחת מתוך אחת, שכן אפשר לומר שסך כל האפשרויות מתקבצות יחד בהכרח כדי לייצר את הזכייה הזו.

אכן כאשר הסימטריה בין האפשרויות השונות נשברת, משום שרק אחת מתאימה לתחזית המוקדמת של האסטרולוג או המכשף, אזי הזכייה בהגרלה של האפשרות הזו דווקא מוכיחה שקיים הסבר אחר שאינו אקראי. כלומר, במצב רגיל, חוסר הסבירות של כל התוצאות יחד מתקזז הדדית, אבל במקרה של תחזית מוקדמת יש רק תוצאה אחת ייחודית שאינה זהה לאחרות, שכן היא מכילה הסבר חילופי או תופעה ייחודית שלא קיימת בחברותיה.

כך גם במקרה של זכיית גיסים בלוטו בזה אחר זה, שנידונה במאמר הנ"ל, גם אם אין לנו שום דרך להעריך את מידת הסבירות של שיתוף פעולה נפשע ביניהם, בכל זאת נגיע למסקנה שהסבירות לכך גבוהה יותר מהאפשרות של האקראיות, משום שעצם העובדה שקיים הסבר אחר שוברת את הסימטריה שבין התוצאות השונות. כלומר, מבין האפשרויות השונות הוגרלה דווקא זו שמכילה הסבר חילופי, ולכן היא לא מהווה תוצאה "אחת מתוך אחת" אלא תוצאה חריגה ביותר, והמוזרות הזו עצמה מניעה אותנו לחשוב שההסבר האחר סביר יותר ולכן הוא זה שהתרחש.

כעת קל לראות שהעולם שלנו הוא כזה בדיוק, הוא מצביע בבירור על הסבר אחר, כאשר הוא מופיע לפנינו כמו ספר שמספר סיפור מסתורי כלשהו, שאינו ידוע לנו לגמרי אך יש לנו מושג לגביו, והסיפור הזה שמסופר בו קשור ישירות אל המוטיבציה של המספר לספר אותו ולברוא אותו. לכן העובדה הזו עצמה שיש כאן מקום להסבר אחר, הופכת את הטיעון האקראי לבלתי מתקבל על הדעת.

ונהפוך הוא

במגילת אסתר העיקרון הזה חשוב מאד, הידיעה הברורה שלא מדובר במקרה כלשהו ששקול לכל מקרה מוזר אחר, נובעת מכך שהמקרה הזה מייצר סיפור בנוי היטב שמוביל להסבר אחר.

הייחודיות כאן היא הסיפור המורכב והבנוי היטב שמדבר בעד עצמו, וגם ההיפוך שמתרחש לבסוף. העובדה שבהתחלה נראה שהכל פונה נגד היהודים בשושן, ואפילו מי שאמור היה להגן עליהם, משום מה נראה כמתכחש אליהם. מרדכי לא כורע ולא משתחווה וכתוצאה מכך המן נחרץ בדעתו להשמיד להרוג ולאבד[7]. מרדכי גם זכור כזה שפעל כדי להציל את אחשוורוש ממוות. ואסתר מזמינה את המן למשתה, וטעמה, כדברי חז"ל, כדי שלא יאמרו אחות לנו בבית המלך.

כלומר, על פניו נראה שכל המהלכים חברו יחד כדי לפתור סופית את "הבעיה היהודית", וההיפוך של כל הגורמים האלו מדבר בבירור. מגלה את ההסתר. זה לא סתם מקרה אלא מהלך היסטורי מכונן. כל ספרי הנביאים והכתובים עתידים להתבטל, חוץ ממגילת אסתר (ירושלמי מגילה פרק א הלכה ה), אולי משום שמגילת אסתר מגלה את מה שעומד מאחורי המציאות כולה. המציאות כולה נראית לעתים כמו מקרה חסר פשר, כמו עלילה שהסתבכה ללא תקווה, ובכל זאת מופיעים מדי פעם קצה חוט, טביעת אצבע ולבסוף כשכלים כל הקיצין מתבצע היפוך. זה הסיפור של הקיום כולו. בהתאם לכך, שם ה' לא מוזכר במגילה, כי הוא המוטיב המרכזי והיחיד שלה, שמשתקף בכל מילה שבה, אם הוא היה כתוב במקומות אחדים, אז הוא היה חסר באחרים, אבל כך הוא פשוט מצוי בכולה, בכל תיבה ותג, באופן אחיד. וכך גם העולם כולו, שם ה' לא מפורש בו, משום שהוא מצוי בכל פרט, בכל זמן.

ההיסטוריה ממש כמו ספר כתוב היטב, שזורה ברמזים מטעים. הרמזים מקבלים את פשרם לבסוף והופכים למעין הוכחה לאמינות של הסיפור. זוהי הייחודיות של סיפור העולם. עמלק טועה, העולם אינו מקרי, וההוכחה לכך היא הסיפור, ההסבר החילופי, הגילוי שבוקע מתוך ההסתר. המגילה.

בכוחו של ההיפוך להבהיר את הסיפור, ההיפוך הוא כביכול הדרך של מנהיג ההיסטוריה לדבר אלינו ולהיראות מבין החרכים. למקריות אין מסר, המקריות לא מייצרת הסבר חילופי, היא רק מייצרת העתקים דהויים וחסרי ייחודיות של מעשי יום יום. כלומר, אם התהליך הוא מקרי, אז התוצאה תראה בהתאם. מה שמבדל מקרה מסוים הוא כאשר המקרה בעצמו מצביע על הסבר אחר.

מה הסיפור?

מה מתגלה? מה הסיפור? – קיימים היבטים שונים, אך אחדים מהם קשורים לעצם העניין. זהו סיפור על ילד מרדן שנטש את בית הוריו ונעשה עצמאי, הוא מחפש חופשׁ, חירות וחוסר מחויבות אך במהלך שיטוטיו הוא מגלה את העקבות של הוריו פזורות בכל מקום, וככל שהידע שלו מעמיק ומתרחב הוא מבין עד כמה מעט הוא ידע על עצמו ועל הוריו.

בעבר היה קשה לכמת את מידת המוזרות והחריגות של העולם, משום שהחומר נתפס כדבר פעיל וחי ולא התקיימה הבחנה ברורה בינו לבין הרוח. גרמי השמים, נתפסו כבעלי שכל, עצמים דוממים נחשבו לפעמים כבעלי תחושות, ולא היה מחוור עד הסוף איפה נגמרת הפיזיקה ומתחילה המטפיזיקה. יתכן שבשל כך הפולחן לאובייקטים פיזיים היה נפוץ, ולעתים בני אדם פשוט סגדו לעצמם, שכן הם לא הכירו בבירור במגבלות הפיזיות של קיומם, משום שהחומר הפיזי לא היה מוגדר כל הצורך. דווקא התפתחות המדע שהגבילה את החומר הפיזי והפכה אותו לעצם אדיש, פסיבי ותלותי שמתמיד במצבו בקביעות, היא זו שרוממה עד מאד את הרוח.

המדעניסטים חושבים לפעמים שהמדע הינו כל יכול והוא מקיים את עצמו בכוחות עצמו, הם סוגדים לו, אבל המדע למעשה מיטיב להבהיר את ההיפך. המדע הוא זה שגילה את המורכבות הבלתי תאמן של החיים על כדור הארץ, וגם חקר את התנאים המרובים הדרושים לקיומם, והוא גם יודע לעתים לחשב את חוסר הסבירות להתקבצות כל התנאים יחד.

כך גם לגבי שאלת התכנון לעומת המקריות, אם מלכתחילה לא היה ברור מספיק האם העולם מתנהל באמצעות סיבות פועלות באופן סדור או שהוא פועל בשל שאיפות ומטרות או אולי בלי שום סיבה בכלל, בעת החדשה התבססה התפיסה של הסיבתיות הנוקשה והקבועה מראש, אך דווקא זו הופכת את העולם למתוכנן ולא אקראי באופן העמוק ביותר.

ואז, היקום הנצחי הפך לזמני עם ראשית שנעוצה במפץ גדול, ובמעין היפוך נוסף, החומר הנוקשה התגלה כאנרגיה תזזיתית, שאיש אינו מבין את פשרה. ובתוך כך, הגודל של היקום והעומק של החומר התעצמו לאין שיעור. זהו רק סיפור אחד על הבריחה אל העצמאות והשחרור הסופיים שמובילים אל האינסוף.